בכל פעם שאני מחליט לכתוב פוסט על חיסונים ועל מחלות זיהומיות, אני מהסס. בכל זאת, אין הרבה נושאים שמעוררים כל כך הרבה רגשות בקרב הורים, רופאים ובכלי התקשורת.
בשבועות האחרונים משתוללת ברחבי ארצות הברית התפרצות של חצבת שהתחילה בדיסנילנד בלוס אנג'לס. פארק השעשועים הוא מעבדה מיקרוביולוגית מעולה אליה מגיעים אנשים מכל קצוות תבל המערבבים שמחה, ריגושים – אבל גם וירוסים. כרגע ידוע על יותר מ־100 מקרי חצבת, של מבוגרים וילדים, והמומחים מצפים לעלייה במספרים.
בתחילת שנות האלפיים חשבנו שחצבת כמעט שנכחדה בעולם המערבי. היא חוזרת.
חצבת זו מחלה ויראלית מדבקת מאוד, ומי שנמצא בסביבתו של אדם חולה סביר מאוד שייחשף אליה. חולים מידבקים מספר ימים לפני הופעת הפריחה ומספר ימים אחריה. הווירוס מידבק גם דרך מגע במשטחים ויכול למשל לשרוד כמה שעות על משטח בו נגע אדם חולה ולהדביק אנשים אחרים.
חצבת היא מחלת ילדות עם שיעור סיבוכים לא קטן, ובעולם המתפתח היא אחת מגורמי המוות המשמעותיות בילדים. למזלנו, בעולם המפותח, בילדים עם מצב תזונתי טוב וגישה לשירות רפואי תומך איכותי נדירים מקרי המוות, אבל הסבל רב.
החיסון כנגד חצבת ניתן במסגרת חיסוני גיל שנה ושוב בכיתה א'. היעילות לאחר מתן שתי מנות גבוהה למדי, אבל לא מושלמת.
הרבה יותר ממחלת ילדות פשוטה
בישראל ובעולם התפרצויות חצבת מתחילות לרוב מאזורים בהם שיעור גבוה מההורים לא מחסן את ילדיו. הבעיה? חצבת לא יודעת להבדיל בין ילדים של הורים מחסנים לילדים של הורים שלא מחסנים, ובכל התפרצות נפגעים תינוקות לפני קבלת החיסון; ילדים בין מנות החיסון השונות; ואפילו מבוגרים וילדים שחוסנו באופן מלא.
הרפואה מתקדמת ואנחנו מצליחים לעשות המון דברים שלא עשינו פעם: לטפל בהרבה מקרי סרטן שהיו בעבר קטלניים; להשתיל איברים; ולטפל במחלות קשות של מערכת החיסון.
עם השנים מסתובבים בינינו יותר ויותר אנשים שמקבלים טיפול למחלות שבעבר היו קטלניות או נוראיות ומערכת החיסון שלהם מדוכאת עקב הצורך של הטיפול התרופתי. אנשים אלה, גם אם חוסנו, עלולים להיות חשופים למחלה מידבקת כל כך כמו חצבת.
כרופא אני מאמין שאי אפשר לכפות טיפול רפואי על אנשים. הייתי רוצה להאמין שבאמצעות הסכמה חברתית רחבה, והבנה שאנחנו משתפים את הווירוסים זה עם זו גם בלי להתכוון, נצליח להגיע למצב שבו חיסון אוניברסלי יהיה הנורמה. כבר היו לנו מקרים כאלה בעבר.
חוק איסור עישון במקומות ציבוריים נחשב כחוק בלתי אפשרי לאכיפה, ובכל זאת בזכות ההסכמה החברתית הרחבה בנוגע לנזקי עישון, האוכלוסיה בישראל הביאה ליישום מלא שלו. בלי יותר מדי קנסות, צעקות או כעס.
ההורים שלא מחסנים את ילדיהם אוהבים אותם. הצלחת מפעל החיסונים גרמה לנו להפסיק לפחד מהמחלות ולחשוש מהמניעה.
ההורים שלא מחסנים את ילדיהם חושבים שהסיכון מהחיסון גבוה מהסיכון מהמחלה. זה לא המקרה. חצבת היא לא מחלת ילדות פשוטה עבור הילדים שמחלתם מסתבכת; היא לא מחלת ילדות פשוטה עבור אישה בהריון שמקבלת אותה ועוברה עלול להינזק. היא כן מחלה שראוי היה שתעלם מהנוף שלנו.
הורים שלא מחסנים, תקשיבו רגע
כמה נקודות מטרידות מאוד מבחינתי בנוגע לתופעה של סירוב לחסן:
ההורים שבוחרים שלא לחסן, (ובעצם ילדיהם), מסתמכים על החיסון של ילדי ההורים המחסנים. בגלל שכמעט כולם מחסנים את ילדיהם, שיעור המחלות החמורות הללו נמוך מאוד בישראל. בזכות השיעור הנמוך הזה הסיכוי של ילדים לא מחוסנים להידבק במחלה נדירה הוא קטן. הבריאות שלהם מורווחת על חשבון הדקירות שלנו. מקרה דיסנילנד הוא דוגמה קיצונית, אבל גם התפרצויות החצבת בישראל בשנים האחרונות החלו בקהילות בהן שיעור ההימנעות מחיסונים היה גבוה.
ההורים הללו מקבלים החלטה בעלת משמעות כבדה על חשבון הבריאות של אנשים אחרים. בראש ובראשונה ילדיהם, אבל גם על חשבון בריאות הציבור כולו. למשל, ילד שלא חוסן וחולה בחצבת יכול להדביק ילד קטן מגיל שנה שהוריו מקפידים על חיסונים. אותם הורים מקבלים החלטה, אבל לא נושאים בשום עול שנובע מההשלכות של ההחלטה שלהם.
סירוב לחסן הוא חלק מתרבות נגד שמבוססת על בליל של שמועות, אמונות במסווה של מדע ופחד יחד עם אמונה חזקה ב-"לי זה לא יקרה". כרופא שטיפל בתינוקות חולי שעלת; באבעבועות רוח שהרגה ילד; ובכל טוב שהטבע מעמיד לפתחנו, אני יודע שההורים הללו באים עם כוונות טובות, אבל מעמידים את ילדיהם בסכנה של סבל רב במקרה הטוב, וחולי קשה במקרה הרע.
אבעבועות שחורות חוסלה לחלוטין באמצעות חיסונים. כמעט חיסלנו את הפוליו. נכון, חיסונים הם לא פתרון קסם, קיימות בעיות רבות, כמו צורך במנות דחף חוזרות בכדי למנוע התפרצות של המחלה עם ירידת הזיכרון החיסוני; תופעות לוואי; ועוד חששות רבים ומוצדקים. אנחנו כאנשי רפואה צריכים לספק הסברים לחששות האלה – ולהבהיר לאורך כל הדרך כי הסכנה בחוסר התחסנות גבוהה יותר מזו של החיסון. חיסון מעבר להגנה אישית הוא חלק בסיסי מאחריות חברתית של אנשים שחיים יחד.
הקושי הגדול ביותר מבחינתי באופן אישי הוא החשד הבסיסי של אנשים רבים ברופאים. מטופלים אמרו לי בידידות רבה שהם בטוחים שהרופאים מרוויחים כסף מחברות התרופות עבור מכירת החיסונים. ואני בכלל רופא קמצן בתרופות. משתדל לפחות. אנחנו לא.
בכל מקרה, חשוב לדעת שחצבת היא אחת המחלות בהן אנחנו יכולים לתת את החיסון גם ביומיים הראשונים לאחר חשיפה לווירוס. במידה שמתפרצת חצבת אפשר רצוי וניתן להגן על אנשים שלא חוסנו באמצעות מנת חיסון. זה מעט, זה מאוחר, אבל חשוב לדעת.
